צרו עימנו קשר | מפת האתר
פורטל חיות מחמד - כלבים  חתולים סוסים  ציפורים ועוד...
 
 >> מאמרים עמוד הבית

סקירת ספרים

לאסי חוזרת הביתה \ מאת אריק נייט לאסי חוזרת הביתה \ מאת אריק נייט
15/08/2016 מאת שירי רז
תרגום: יואב כ"ץ הוצאת מודן ואוקיינוס, 2015 , 251 עמודים

סיפורם של ג'ו ולאסי הוא לפני כל דבר אחר סיפור על חברות אמיצה ואהבת אמת בין שני חברים. הסיפור במהדורתו המחודשת והעכשווית מצליח להעלות לחלוחית בעיני קוראיו, בין שזו הפעם הראשונה שבה הם מתוודעים למסע התלאות שעברה לאסי כדי להתאחד שוב עם חברה הילד, ובין שהם פוגשים בו שוב לאחר עשרות שנים. אריק נייט, בתרגומו הרגיש של יואב כ"ץ, מצליח ללכוד במילותיו את אותה חוויה שאין לה מילים, את החיבור הבלתי אמצעי בין אדם לבעל חיים, באופן החוצה יבשות ואת 75 השנים שחלפו מאז ראה אור לראשונה.

אך הסיפור טומן בחובו הרבה יותר מאותה חברות אמיצה בין השניים. סיפורה של לאסי משקף באופן ספק משעשע ספק טרגי את פניה של החברה האנושית, את הכללים המבנים אותה ואת יחסה לבעלי החיים. הסיפור מתחקה אחר הגבול הדק המפריד בין קשר של רעות ושותפות ובין קשר המבוסס על שיעבוד וניצול כלכלי. הגבול הוא דק במיוחד במערכות היחסים שלנו עם חיות מחמד ועם כלבים בפרט. כלב הוא חיית הבית הנפוצה בישראל, קיימים חוקים נגד התעללות בכלבים ורובנו מחזיקים בתפיסה חיובית בנוגע אליהם. מנגד, קיימת תעשייה משגשגת של הפיכת כלבים למוצרי יוקרה, ורבים הם הרוכשים כלבים גזעיים שפותחו בתהליך הרבעה אכזרי, בזמן שהמוני כלבים ללא ייחוס מומתים במקלטי עמותות מדי יום. כפי שעולה מסיפורה של לאסי, למערכת היחסים המעוותת הזו יש השפעה גם על מערכות היחסים בתוך הקהילה האנושית.

הספר מתאר את סיפורה של משפחת כורים בצפון אנגליה של תחילת המאה הקודמת, שבשל מצוקה כלכלית נאלצה למכור את כלבתם לדוכס בעל ממון. לאחר שהכלבה ברחה כמה פעמים חזרה אל משפחתה, הדוכס העביר אותה לטירתו המרוחקת בסקוטלנד. אך לאסי מסרבת להיכנע. היא נמלטת מן הטירה וגומאת בריצה מרחק בלתי נתפס רצוף מכשולים וסכנות מוות — הרים, אגמים, ערים, בעלי חיים ובני אדם — רק כדי לחזור ולהמתין לג'ו בשעה ארבע מול שער בית הספר. לאחר מפגן הנאמנות הזה בוחר סם, אב המשפחה, מגדל כלבים במקצועו, להשאיר את לאסי בביתו ולצורך כך הוא מציג אותה ככלבה פגומה, כדי לשכנע את הדוכס שהכלבה שהגיעה לביתם אינה זו שהוא רכש, אלא כלבה אחרת. הדוכס חד העין מבחין בתחבולה, אך בוחר לשתף פעולה ולאפשר ללאסי להתאחד עם משפחתה, ואף מציע לסם לעבוד ככלבן במכלאותיו ולמשפחה כולה לעבור לגור באחוזתו.

סם מוצג כאיש בעל ערכים שאינו מוכן לשבור את מילתו, ופעם אחר פעם, אף שלבו כבד עליו, הוא מחזיר את לאסי; אם המשפחה, דמות רוטנת ונוקשה, מסגירה יותר מכול את המתחולל בלבה; הילד ג'ו מבקש למצוא מענה לקונפליקט המייסר אותו בין הרצון להתנגד לרוע הגזרה ובין הצורך להשלים עם המציאות המוכתבת לו ולכלבתו על ידי עולם המבוגרים; הדוכס הוא אדם זקן ועשיר, אשר השנים הקשיחו את לבו, ונכדתו פריסילה, בוגרת ככל הנראה במעט יותר מג'ו, היא הדמות היחידה שמצליחה לחדור ללבו של הדוכס.

לאסי מוצגת בתחילת הסיפור ככלבת קולי גזעית, דמות אהובה בחיי המשפחה והקהילה. אף שהיא גזעית היא אינה מוצגת כרכוש, ואף שמו של הפרק הפותח את הספר הוא 'לאסי אינה למכירה'. יתרה מכך, העובדה שלאסי ניצלה מיחס משעבד, למרות היותה גזעית, היא מקור גאווה לתושבי הכפר:

"לאסי היתה דמות אהובה בחיי היום-יום של הכפר. כמעט כלם הכירו אותה. אבל אנשי גרינול ברידג' היו גאים בלאסי בעיקר מפני שהיא ייצגה דבר-מה שהם לא ידעו להסביר בקלות, משהו שהיה קשור לגאווה שלהם. ולגאווה שלהם היה קשר כלשהו לכסף. בדרך כלל, כשאדם מגדל כלב מעֻלה במיוחד, מפסיק הכלב יום אחד להיות כלב והופך במקום זאת ליצור על ארבע ששווה כסף. הוא עדיין כלב, כמובן, אבל עכשיו הוא גם משהו אחר. [...] כך נעלמו כלבים רבים מהבתים בגרינול ברידג'. אבל לא לאסי! וכל הכפר ידע שאפילו הדוכס מרדלינג לא הצליח לקנות את לאסי מסם קרקלו" (עמ' 11).

אך אותו קו גבול ברור בין בעל חיים אהוב ובין קניין שהיה ברור בתחילת הסיפור מיטשטש מאוד כשלאסי האהובה נמכרת לדוכס. מהלך הפיכתה של לאסי לרכוש, ל"משהו אחר" בלשונו של נייט, מתואר דרך שלוש נקודות מבט — של המבוגרים, של הילדים ג'ו ופריסילה ושל לאסי. שלושת סוגי החוויה הללו מעצבים את העלילה ונוכחים לכל אורכה.

נייט מספק למעשה הצצה נדירה לשלב מוקדם בילדות, שבו אנו לומדים ומטמיעים כללים תרבותיים, ובהם כללים המכתיבים את מקומם ואת תפקידם של כלבים בתרבות האנושית. ג'ו ופריסילה מציגים לאורך כל הספר תהיות בדבר התנהגותם ובחירותיהם של המבוגרים, ובפרט בדבר יחסם אל בעל החיים כאל רכוש. כך למשל בפרק שובר הלב שבו ג'ו מגלה כי לאסי נמכרה לדוכס, מוצגת הפרשנות שהוא נותן להתנהגות הוריו. פרשנות זו מובילה אותו להשלמה עם המעמד הכפול שיש לכלבים: כחברים ובני משפחה, אך גם כרכוש.

" 'אמא? אמא, קרה משהו ללאסי! היא לא באה לפגוש אותי!' ברגע שאמר זאת, הבין ג'ו קרקלו שמשהו לא בסדר. איש בבקתה לא זנק ממקומו ושאל אותו מה קרה. איש לא נראה כאילו חשש שמשהו חמור קרה לכלבתם היפה.[...] 'מה קרה, אמא? קרא ג'ו פתאום. 'מה לא בסדר?' [...] 'יותר טוב שתדע תכף ומיד, ג'ו,' אמרה. 'לאסי כבר לא תחכה לך יותר בבית הספר. ואין טעם להזיל דמעות על כך. [...] 'היא נמכרה ואיננה ונגמר. אז אל תשאל שאלות. השאלות לא ישנו את המצב. היא איננה, וזהו זה — ואין מה לדבר על זה.' 'אבל אמא...', זעקתו של הילד הצטלצלה, זעקה רמה ומבלבלת. אמו קטעה אותה. 'מספיק עכשיו! שב לאכול ולשתות! קדימה! תתיישב כבר!' הילד נגש בצייתנות למקומו ליד השולחן. האישה פנתה לגבר ליד האח. 'בוא תאכל, סם. למרות שאלוהים יודע שאין הרבה לשים על השולחן...' האישה השתתקה כשבעלה קם בפתאומיות, נרגז. מבלי לומר מילה פנה אל הדלת, לקח את כובעו מהמתלה ויצא. הדלת נטרקה אחריו. לרגע נפלה דממה על הבקתה. ואז הרימה האישה את קולה בנימה של גערה. 'תראה מה עשית! הרגזת את אבא שלך! עכשיו אתה בטח מרוצה.' היא התיישבה בעייפות ובהתה בשלחן. במשך זמן רב היתה הבקתה דוממת. ג'ו ידע שאין זה צודק שאמו מאשימה אותו במתרחש. אבל הוא גם ידע שזו דרכה לחפות על הכאב שלה. בדיוק כמו גערותיה" (עמ' 17-16).

ג'ו הילד נאלץ לחנוק את זעקתו ואת כאבו על הפרידה הכפויה מכלבתו האהובה ולקבל בהכנעה את הסדרים החברתיים. הוא מבין את המצוקה הכלכלית אליה נקלעה משפחתו: "ג'ו קרקלו הצעיר עמד לצד אמו בבקתה. הוא הבין היטב. בגרינול ברידג', גם ילד בן שתים-עשרה הבין מהו ׳מצב קשה׳״ )עמ' 19 (, ומבין כי מצוקה כלכלית משמעה צעדים כואבים. הסיטואציה הזו מלמדת כי הפיכת כלבת הבית לרכוש בר-מכירה היא מהלך כואב, אך לא בלתי נתפס.

אמו ואביו של ג'ו אינם מאפשרים לו לשאול שאלות באשר לנחיצות המהלך, והוא נאלץ לקיים שיח פנימי בינו ובין עצמו ולהגיע להבנה כי מקומם של הכלבים הוא אמנם לצד האדם, אך בכל זאת הם תחתיו. כלבים הם בני משפחה, אך בתנאים מסוימים הם עשויים להפוך לחפץ בעל פוטנציאל כלכלי. ג'ו לא מערער על חוקי המשחק הללו, ובמסגרתם הוא מבקש למצוא פתרון לבעייתו:

"ואף על פי שמוחו אמר לו את הדברים הללו, לבו בכה על לאסי. אבל הוא השתיק אותו. הוא הזדקף ושאל שאלה אחת. 'נוכל יום אחד לקנות אותה בחזרה, אמא?' " (עמ' 20).

מבחינת פריסילה — בת למשפחה ממעמד כלכלי גבוה שברשותה כלבים גזעיים רבים — כלבים הם קודם כול רכוש. כשהדוכס מציג בפניה בגאווה את רכישתו החדשה, פריסילה מקשה ודבר ראשון שואלת: "איך אתה יודע שהיא לא 'משופצת'?" (עמ' 24). שאלתה מעידה, כך מסביר נייט בשורות העוקבות, על היכרותה המעמיקה עם עולם הסחר בכלבים והתחבולות המאפיינות אותו. כשהיא פוגשת את לאסי לראשונה היא לא שואלת לשמה, אלא קוראת לה בשם הגזע שלה: "בואי, קולי! בואי אלי! אלי! בואי!" (עמ' 25).

תגובתה של לאסי לקריאותיה של פריסיליה והפער בין מה שהמבוגרים מספרים לה ובין מה שהיא בעצמה קולטת מהמציאות מחוללים מפנה בתפיסתה של פריסיליה. מפנה זה הוא מעין תמונת ראי למפנה שחל בתפיסתו של ג'ו: בזמן שהוא נאלץ להפנים שבתנאים מסוימים כלבים הופכים לרכוש, פריסילה מתחילה לערער על הסגר החברתי הזה:

"לרגע קצרצר פנו העיניים החומות הגדולות אל הנערה, עיניים חומות עמוקות שנראו מלאות הרהורים ועצב. אחר כך הן שבו לבהות סתם. פריסילה הזדקפה. 'היא לא נראית בריאה, סבא!' 'שטויות!' נהם הדוכס. 'הכל בסדר איתה' [...] ואז התרחק תוך שהוא ממלמל לעצמו. הוא היה מאוכזב, משום מה. הוא רצה שפריסילה תראה את הרכישה החדשה והמוצלחת שעשה. במקום זאת, היא ראתה כלבה שהביטה בהם בבוז" (עמ' 26-25).

נייט מגדיר את האנושיות שלנו באופן המחמיא ביותר והעגום ביותר על ידי יחסינו לבעלי החיים, ולצורך כך הוא נעזר בנקודת מבטם של בעלי החיים, הילדים, המבוגרים ושרשרת ארוכה ועשירה של דמויות אורחות, נופים ומצבים. נייט מתאר רגעים של חסד, עזרה וחמלה אנושית שלא אחת מצילים את לאסי ממוות, אך במקביל הוא מציג פרקטיקות וערכים בעייתיים ומגחיך אותם עד אבסורד.

יש לציין שלצד יכולתו הווירטואוזית לתאר ולקדם את העלילה דרך זוויות המבט האנושיות והחייתיות, נייט חוטא לא פעם באנתרופומורפיזם המרדד את בעל החיים ואת עולמו הפנימי למונחים התנהגותיים. מונחים אלה היו אולי מקובלים בהבנת עולמם הנפשי של בעלי חיים בתקופתו, אך לקורא בן ימינו התיאורים הללו עלולים לעתים לצרום. אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא הטיעון שהמניע של לאסי לחצות ערים, כפרים, הרים, אגמים וגבולות ולחזור לבעליה המקוריים הוא ההרגל (עמ' 76) או חוש הזמן (עמ' 27).

לאסי מצליחה לעשות את הבלתי אפשרי ולחצות את הגבול מסקוטלנד בחזרה לביתה בצפון אנגליה, ולהפוך בחזרה מרכוש של מישהו, ללאסי כלבת משפחה אהובה. אולם סיפורה המרגש הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, ונייט אינו מערער עליו. גם כשהוא מדריך אותנו לראותה כסובייקט, בעל רצונות, כאינדיבידואל ייחודי, הוא זוקף לא אחת את התנהגותה הנועזת לזכות הגזע שלה:

"אבל היה ללאסי דבר-מה שלא היה לכלבים האחרים. היה לה דם. היא היתה כלבה טהורת גזע ומאחוריה דורות ארוכים של הכלבים הטובים והגאים ביותר בין בני גזעה. התיאוריה הזו, של שושלות במשפחות כלבים, אינה סתמית, כפי שיודע כל חובב בעלי חיים ]...[ כלב מעורב ייבב ויתחמק ואלו כלב טהור-גזע יעמוד בלי להתלונן ומבלי לפחד" (עמ' 134).

כלל ראוי לבחינה זה, המאפשר לנו להמיר סובייקט לאובייקט בעל ערך כספי, הוא כלל העשוי לאפיין הן את הקשר שבין האדם לבעל החיים והן את הקשר שבין האדם לחברו. לאסי אכן 'משוחררת' מן העסקה, אולם לא בזכות מיגור התפיסה שכלב הוא רכוש. לאסי נותרת רכוש בעיניו של הדוכס, ולא זו בלבד אלא שגם הבעלים של לאסי הופך לרכוש של הדוכס העשיר.

"'סבא,' היא אמרה. 'אתה טוב לב — כלומר, בקשר לכלבה שלהם.' הזקן השתעל וכחכח בגרונו. 'שטויות,' נהם. 'שטויות, כשתגדלי, תביני שאני מה שאנשים קוראים איש יורקשייר קשוח ומציאותי. במשך חמש שנים נשבעתי שהכלבה תהיה שלי. ועכשיו היא שלי.' ואז הניד בראשו לאטו. 'אבל נאלצתי לקנות את האיש כדי שהיא תהיה שלי. נו, טוב. אולי זה לא החלק הכי גרוע בעסקה'" (עמ' 238).

לאסי חוזרת הביתה הוא הרבה יותר מספר הרפתקאות משובח. הגלישה אל מחוזות הדמיון ומרחביה של סקוטלנד לצד לאסי היא חוויה מהנה לכל חובב בעלי חיים, וכלבים בפרט, והחוויות השזורות בו מעוררות מנעד רגשות רחב בקרב קוראים צעירים ומבוגרים כאחד. די באלה כדי לחזור ולקרוא בו שוב, אולם הספר מזמין קריאה נוספת בעיקר בזכות העיסוק במערכות היחסים בין האדם לבעלי החיים ובתוך הקהילה האנושית. הספר מציע נקודת מבט ביקורתית שלפיה לאסי אינה רק סמל לנאמנות, אלא היא ביטוי לפרדוקס המאפיין את היחס שלנו לכלבים ולבעלי חיים בכלל.




 
חזרה למעלה לדף הבית שלח לחבר
למעלה דף הבית שלח לחבר גרסת הדפסה
animal@tauex.tau.ac.il רמת-אביב 69978 ת"א פקס 03-6406155 טלפון 03-6406671 "חיות וחברה" - היחידה לחקר יחסי גומלין בין אנשים לבעלי חיים
כל הזכויות שמורות ליחידת חיות וחברה - תשס"ח 2007 ארינט בע"מ - פתרונות אינטרנט מתקדמים