צרו עימנו קשר | מפת האתר
פורטל חיות מחמד - כלבים  חתולים סוסים  ציפורים ועוד...
 
 >> מאמרים עמוד הבית

סקירת ספרים

הברווז בעובי הקורה: בלבטי שליחות אזרחית הברווז בעובי הקורה: בלבטי שליחות אזרחית
20/04/2016 מאת דודו גבע
עריכה: עופרה רודנר הוצאת עם עובד, 2015, 99 עמודים

אריאל צֹבל, חוקר יחסי אדם-חיה ומפתח הקורס 'החברה הרב-מינית'

עשור לאחר פטירתו של דודו גבע (2005-1950) הוא נחשב יותר מאי-פעם לאחד היוצרים המוערכים ביותר שפעלו בישראל. מעמד מיוחד זה זוכה כעת לחיזוק עם צאתו לאור של הברווז בעובי הקורה, שחושף רשימות גנוזות מעיזבונו של גבע.

גבע אינו מוכר כיוצר שהתעניין במיוחד ביחסי אדם-חיה או כמי שהפגין ביקורתיות בנושא זה. עם זאת, דמות הברווז שיצר היא הייצוג הבולט ביותר של 'חיית משק' בתרבות הישראלית. הדמות זכתה לפופולריות עצומה, שהתבטאה לאחר מותו בהנחת בלון ענקי בדמות הברווז על הגג של בניין עיריית תל אביב-יפו למשך כחצי שנה. בכיכר מסריק שבקרבת העירייה הוצב פסל קבוע בדמות זו, והברווז זכה ב'אזרחות של כבוד' מראש העיר.

כארבעה עשורים פרסם גבע קומיקס בפורמטים מגוונים בעיתונים ארציים ובמקומונים גדולים. רבות מעבודותיו הודפסו מחדש ב-20 הספרים שפרסם וב-20 ספרים נוספים שהיה שותף ביצירתם. גבע התבלט כווירטואוז בשילוב איור וטקסט, אך יכולת זו אינה באה לידי ביטוי בברווז בעובי הקורה. הספר החדש מגיש את "הגרסה שנראתה המאוחרת ביותר" – כפי שמצוין בדברי ההקדמה לספר – לטקסט שכתב גבע מספר פעמים. מדובר אפוא במתווה לספר שלא הושלם מעולם, טקסט שעורכי הספר עיטרו לפי שיקול דעתם בקומץ איורים פשוטים במיוחד.

הטקסט הוא אסופת מכתבים מאת פקיד במוסד גדול אל חבריו לעבודה. דמותו של הפקיד, המכונה ברווז גבירצמן, מאוירת כאדם בעל גוף אנושי, לבוש אנושי, ראש ברווז ומשקפיים. גבירצמן מבקש לחולל שינוי במקום עבודתו – להסיר את הקירות שמפרידים בין המשרדים – ולשם כך הוא מתכנן מבצע הסברה מורכב. מן המכתבים עולה שגבירצמן מצליח לגייס לצדו את אחד העובדים, אך בדרך כלל יוזמתו זוכה להתעלמות וללעג. דמות שזוכה לתשומת לב מיוחדת נקראת 'תרנגולת', וזו מאוירת כאישה בעלת ראש תרנגולת – הדמות היחידה בספר, מלבד מחבר המכתבים, שהיא הכלאה בין אדם למין אחר. גבירצמן מנסה לגייס את תמיכת התרנגולת בעזרת מכתבים, שהם ספק מכתבי אהבה, ספק הטרדות מיניות, ובו-בזמן הם אף מהווים ניסיון גמלוני לגייס בעקיפין את תמיכת בעלה של הנמענת, מנהל שמכונה 'התרנגול הבכיר'. פועלו של גבירצמן מוצג במונחים של מהפכה מדינית, וכתיבתו עתירת פתוס ברוח המהפכנים מהמאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20. הפתוס הוא אולי הנושא המרכזי בברווז בעובי בקורה: סגנון הבעתם של אנשים קטנים שמתייחסים ברצינות תהומית לעצמם ולחייהם העלובים.

לברווז בעובי הקורה אין לכאורה ולא כלום עם חייהם הממשיים של ברווזים ותרנגולות. במבט ראשון השימוש במאפיינים של ברווז נועד להשפיל את הדמות ותו לא. זאת מנקודת מוצא סוגנית בנאלית, שלפיה ברווזים הם חיות נלעגות: הם קטנים וחלשים (לעומת בני אדם), קצרי רגליים (יחסית לאדם), מדדים בהליכתם (בניגוד להליכה היציבה של בני האדם), בעלי בליטה גדולה ומגוחכת על פניהם (לעומת מבנה הפנים האנושי), ומשמיעים קולות בלתי מובנים (לאדם) בצליל מצחיק (לאוזניים אנושיות). השם 'ברווז' ופני הברווז מגחיכים את הפקיד והופכים את הלוזר הפשוט למגה-לוזר. בדומה לכך השם 'תרנגולת' והראש התרנגולי של האישה שעליה עוגב גיבור הספר מבטיחים שנראה בה פחות אישה מושכת ויותר יצור נלעג.

אילו מיצו הבחנות אלה את כל עבודתו של גבע על ברווזים ותרנגולות, לא היה טעם להקדיש לו מקום מיוחד בדיון על יחסי אדם-חיה. אולם התמונה מורכבת יותר. קודם כל, בהנחה שדמות הברווז, או האדם-ברווז, מייצגת מפסידן אנושי, מתברר שהיא דווקא מכובדת למדי. גבע הקדיש את יצירותיו לאנשים הנאבקים ללא הצלחה על מקומם בחברה מנוכרת, והוא עשה זאת באהדה רבה כלפיהם ובהזדהות מלאה עמם. המצב האנושי – לפחות המצב האנושי המעניין, לפי גבע – הוא לוזריות ומגוחכות. במובן זה המאפיינים המגחיכים את הדמות הם גם שהופכים אותה למעניינת יותר, ובמידה רבה לחשובה וטובה יותר. דמויות של מצליחנים (שגם הן לובשות פה ושם ראש או גוף חייתי באיורים של גבע) מגוחכות אף הן במידה רבה, אך הן גם רעות ובזויות בעליל.

על כל פנים, אי-אפשר לסכם את הברווז של גבע בתור אלגוריה גרידא למצב האנושי. במשך שלושת העשורים שבהם יצר גבע דמויות ברווזים חרגה לא פעם הברווזיות שלהן אל מעבר למאפיינים הגופניים. ברבות מעבודותיו מתוארות גם תחנות בחייה של הדמות הברווזית בהשראת חייהם האמיתיים של ברווזים בענף החקלאות: במפטמה, במשאית הובלה למשחטה, בכניסה למשחטה, על שולחנו של קצב, בסיר הבישול ובצלחת על שולחן במסעדה. תיאורים אלה פותחו בעקביות בריבועי 'שירת הברווז', שפרסם גבע בעיתון חדשות, והם רוכזו מאוחר יותר בספר הברווז (הקיבוץ המאוחד, 1994). בספר זה נכללים גם תצלומים של קטעי עיתונות מקוריים על ברווזים, מתוך עיתונים חקלאיים, מדורי חדשות ומדורי בישול – וכל אלה מחדדים את הזיקה שבין דמות הברווז האלגורית לברווזים ממשיים.

בחלק ניכר מהברווז השתלטו החיים הממשיים של הברווזים על האלגוריה כולה. כמובן, איורים שבהם נראים ברווזים משתפים פעולה עם פיטומם ועם הובלתם למשחטה ואיורים שבהם הברווז מקניט קצב רגע לפני השחיטה ניתנים עדיין לפרשנות כאלגוריה למצב האנושי. יכולת ההסמלה שלנו מעודדת אותנו לראות כל פרט בספר כייצוג של תופעה מוכרת ממציאות היום-יום שלנו, אולם לפחות בחלק מעבודתו של גבע תיאור חיי הברווזים אינו רק מטפורה לחיים האנושיים. בברווז התיאור המציאותי המפורט של חיי הברווזים ומותם דוחק לא פעם את האלגוריה ממעמדה כפרשנות המועדפת. האלימות הקיצונית שמפעילים בני אדם על ברווזים בחקלאות זרה מאוד לעולם היחסים שבין אדם לאדם. אלימות זו אופפת את רובו של הספר, והתוצאה היא מסמך אלים להחריד בהשראת החקלאות.

דמות הברווז נכנסה לאיורים ולטקסט במטרה להצחיק, וגבע אינו מפסיק להצחיק אפילו כשהוא קוצץ את אברי האנטי-גיבור שלו. אולם כשאל הדימוי המשעשע נלווית תפאורת חייו האותנטית של הברווז מתווסף לצחוק ממד קבוע של זוועה. קשה לקבוע אם בסופו של דבר היצירה מעוררת התנגדות לאלימות המופעלת על ברווזים או שהיא דווקא מטשטשת את זוועות היום-יום באמצעות השימוש בברווזים כמטפורה לחיים אחרים והצגת אסונם באור מגוחך. אופן השפעת היצירה על הקורא-צופה מותנה במידה רבה בעמדותיו המוקדמות בנושא שהוצג לפניו. אף על פי כן, יהיה זה הוגן לקבוע שהתעלמות מגורלם הנורא של הברווזים מבטיחה חוויית קריאה וצפייה דלה במיוחד. הפרשנות העשירה והמתגמלת ביותר לעבודתו של גבע לא תסתפק בזיהוי מטפורה לחיים האנושיים, אלא תביא בחשבון גם את המציאות החקלאית של הברווזים כפי שהיא מתגלה דווקא בדמות המואנשת. השילוב הבלתי אפשרי שעשה גבע בין החיים האנושיים לבין חיי הברווזים אינו רק הזרה מרעננת ומשעשעת של המצב האנושי, אלא גם הזרה מעוררת ומזעזעת של המצב הברווזי. כשהברווז על שולחן הקצב תופס בעקרת הבית שמצפה לשחיטתו ומתחנן על חייו בזעקה "השארתי בבית אישה וקרטון ביצים", פירוש הקריקטורה כפרודיה גרידא נותר צר מדי. פירוש זה יועשר אם ניקח לתשומת לבנו את החפצון של צאצאי עופות בלולים ובעולם הצרכני. גישה דומה נחוצה גם במקרים שבהם עסק גבע בהיבטים אחרים של חייהם האמיתיים של הברווזים ומותם.

עד כמה קריאה מהסוג הזה רלוונטית את הברווז בעובי הקורה? רק במידה מועטה, למרבה הצער. ברווז גבירצמן הוא פקיד תימהוני במשרד גדול, שמייצג ספק מהפכנים פוליטיים, ספק את הפרט שמתקומם על חלוקת עבודה ועל הניכור בעולם עתיר בירוקרטיה. מדובר בטקסט שבו כל אזכור מעולם החי משועבד לאלגוריה לחיים אנושיים. התוצאה היא אפוא יצירה פשטנית וצפויה בהשוואה לעבודות שבהן גבע הרשה למציאות הברווזית לחדור לתוך עולם הכלאיים המדומיין. ביקורת זו אינה ייחודית לברווז בעובי הקורה; יצירות רבות עושות שימוש סמלי גס בחיות ולוקות אפוא באלגוריות פשטנית. על רקע כל אלה את הברווז בעובי הקורה עדיף לקרוא לאחר ההתוודעות לדימוי הברווז בעבודות אחרות של גבע, מאמץ שאולי יסייע לזהות דמות עשירה יותר גם בספר החדש. בסופו של דבר הברווז בעובי הקורה אינו יצירה גמורה של גבע. אילו הספיק לסיים את העבודה הזו, ודאי היה מוסיף לה איורים רבים ובונה עולם דמיוני מורכב יותר, ואגב כך אולי היה משהו מהמציאות הברווזית חודר גם ליצירה הזו.




 
חזרה למעלה לדף הבית שלח לחבר
למעלה דף הבית שלח לחבר גרסת הדפסה
animal@tauex.tau.ac.il רמת-אביב 69978 ת"א פקס 03-6406155 טלפון 03-6406671 "חיות וחברה" - היחידה לחקר יחסי גומלין בין אנשים לבעלי חיים
כל הזכויות שמורות ליחידת חיות וחברה - תשס"ח 2007 ארינט בע"מ - פתרונות אינטרנט מתקדמים