צרו עימנו קשר | מפת האתר
פורטל חיות מחמד - כלבים  חתולים סוסים  ציפורים ועוד...
 
 >> אירוע  >> כנסים וימי עיון עמוד הבית

כנסים

'בעיות עם חיות': מעמדם של בעלי החיים על סדר היום האקדמי והציבורי   |  29/06/2016

הכנס השנתי של קהילת יחסי אדם-חיה באגודה הסוציולוגית בשיתוף יחידת 'חיות וחברה', אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, 29 ביוני, 2016

יום העיון 'בעיות עם חיות' עסק במעמדם של בעלי החיים, כנחותים מהאדם או שווים לו, וביחס אליהם. ד"ר יואב קני ממרכז מינרווה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב פתח את יום העיון באופן שבו הפילוסופיה המערבית ממשיגה בעלי חיים והקשר שלו לעיצוב החשיבה עליהם. בשנות השבעים התרחש מה שמכונה 'המפנה החייתי': פילוסופים הטביעו מושגים הקשורים לעולם בעלי חיים. תומס הובס למשל הנגיד בין הטבע החייתי למצב הפוליטי האנושי, ולפיכך ההבחנה בין אנושי לחייתי הופכת להבחנה בין פוליטי לטבעי. מהנגדה זו משתמע כי הפוליטי שייך לאנושי בלבד, אולם תפיסה זו של בעל חיים כ'אחר' מוחלט היא פשטנית. היום הוגים מנסים לחשוב על המשגה חדשה של בעלי חיים בלי להניח הנחות בינאריות, כגון פוליטי-טבעי, אנושי-חייתי. אריסטו הגדיר את האדם כבעל חיים שהוא יותר פוליטי מבעלי חיים אחרים וכבעל יכולת דיבור. אולם אף שרק לאדם יכולת דיבור, כל בעלי החיים משתמשים בקולם להבעת סבל והנאה. ז'אק דרידה הציע פוליטיזציה של הכאב והסבל, והסיט את השאלה מסוגיית היכולת המילולית והרציונלית של האדם לנושא הגוף — אנושי או לא. לדידו, המוות אינו אוניברסלי ומשותף לכולם, אלא הוא אירוע אישי שנחווה רק על ידי הפרט שמת. במקום לנסות להגדיר את האדם באמצעות הדרתם של מינים אחרים, יש לראות את האדם כבעל חיים אנושי, השייך למשפחה הרחבה של בעלי החיים.

המושב הראשון עסק במשבר הייצוג של בעלי חיים. הרצאתה של הדס מרכוס מאוניברסיטת תל אביב עסקה בייצוג אכילת בעלי חיים באמנות — החל ביצירות מימי הביניים, המציגות הררים של בעלי חיים שחוטים כדי להביע שפע ועושר, ועד יצירות אקטיביסטיות בנות זמננו, המביעות מחאה על האכזריות של תעשיית המזון מן החי. המחאה מובעת בסוגות אמנותיות מגוונות, כגון ספרים )למשל לאכול בעלי חיים מאת ג'ונתן ספרן פויר(, איורי קומיקס, ציורים, צילומים (למשל עבודותיה של מירו קים) וסרטים. בקולנוע התבטאה המחאה נגד תעשיית הבשר בסוגות סרטים שונות — בין אם בסרטים דוקומנטריים (כגון קאוספירסי, Meat, 2010 ;2014), סרטים רומנטיים (דם הבהמות) או סרטי ילדים (כגון בייב, 1995 ; מרד התרנגולים, 2000). אמנות העוסקת בסבל שהאדם גורם לבעלי החיים מכריחה אותנו לראות את הדברים שאנחנו לא רוצים לראות.

תמי בר-יוסף, העוסקת בכלבנות חינוכית טיפולית, הציגה את הטרמינולוגיה הננקטת בנוגע לחיות מחמד. את עצמה היא הציגה כאם מאמצת לשני ילדים מסיביר, כלב וחתול — ללא הבחנה בין הילדים לבין חיות המחמד. השימוש במילים 'אימוץ', 'אומנה' ו'נטישה' לציון פעולות הקשורות לבעלי חיים רווח בחברה הישראלית ובפרט בקרב פעילי עמותות צער בעלי חיים. השאלה שהעלתה בר-יוסף היא אם יש קשר בין הבחירה במונחים אלה ובין היחס לבעלי החיים. פעילי עמותות משתמשים בשפה זו כדי לעודד אימוץ בעלי חיים וכדי להביע את השקפתם שמעמד בעלי החיים צריך להיות גבוה יותר ממה שהוא ואף להשתוות לזה של בני אדם.

ד"ר אביבית אגם-דאלי מהמחלקה לספרות, לשון ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה דנה בייצוגי בעלי חיים ביצירתו של אוטה וליש, מחלוצי הגרפיקה הישראלית. היא אספה 105 עבודות שלו (כגון כרזות, בולים, פרסומות, תגיות מוצרים), והציגה דוגמאות שבהן מופיעות דמויות בעלי חיים. ביצירתו של וליש בעלי חיים אינם מיוצגים באופן מציאותי אלא מואנש, ונשקפת בה גישה אנתרופוצנטרית תועלתנית, שלפיה יש לשמור על בעלי החיים שכן הם משמשים את האדם. תפיסה זו תואמת את האתוס הציוני של ניצול הטבע וכיבוש השממה.

המושב השני עסק ב'זהויות אנושיות מול אתגר החמלה', ונפתח בהרצאתה של זוהר ינקו מהמכללה האקדמית תל אביב- יפו, שעסקה באקטיביזם למען טבעונות. היא בדקה באילו אופנים פרקטיקות טבעוניות מתגבשות לידי זהות אקטיביסטית בתל אביב. טבעונות נתפסת בשיח הציבורי לעתים קרובות כאמירה קולינרית, אולם ינקו התייחסה לטבעונות כאל תנועה אקטיביסטית והתמקדה בחברי תנועת 269 , שנקראת על שם המספר הסידורי של עגל שהיה במשק תעשייתי ושוחרר בידי חברי התנועה. בעבודתה, שנעשתה בהנחיית ד"ר תמר ברקאי, היא ראיינה מספר חברים מתנועה זו, ואלה תיארו את המעבר לטבעונות כגילוי עצמי ולידה מחדש.

ענת בן יהונתן, דוקטורנטית במחלקה לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, הציגה את מחקרה שעוסק ביחסי שוחט ונשחט. היא בדקה ארבע סוגיות מרכזיות: כיצד אדם נעשה שוחט; אילו רגשות מתעוררים בשוחט במהלך עבודתו; מהן ההצדקות המוסריות המשמשות את השוחטים; מהו סוג המשא ומתן המתקיים באתר השחיטה בין הדת ובין התעשייה. ראשית, היא אפיינה את השוחטים כמשתייכים לקהילות דתיות, שבהן שחיטה על פי דיני הכשרות נחשבת לעבודת קודש. לאחר מכן היא בחנה אילו רגשות מתעוררים באתר השחיטה. היו שוחטים שהשיבו שהם עושים את העבודה כי "כך צריך" ומכיוון שמטרת האדם בחיים היא "לגבור על הרגש בעזרת השכל", והיו כאלה שגילו רגישות רבה יותר לסבלם של בעלי החיים. רבים מהשוחטים התוודו שבשחיטה הראשונה התעוררו אצלם רגשות כגון גועל ורחמנות. הפעם הראשונה הייתה עבורם אירוע מכונן, שלאחריו הם למדו להתרגל למעשה השחיטה.

לימור חן, מאסטרנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, עסקה במשמעויות של אוכל טבעוני בקרב יהודים דתיים — טבעונים ולא טבעונים — בישראל. הבחירה בטבעונות מאתגרת את ההיררכיה שלפיה מעמדו של האדם גבוה מזה של בעלי החיים. חן הגדירה זהות דתית כזהות היברידית שמתקיימת על פני רצף ונקבעת על פי הגדרה עצמית של הנבדקים. במחקרה היא בדקה אתנוגרפיה מרובת אתרים, כגון מפגשים של דוכנים של אוכל טבעוני חינם בשילוב הסברה, פעילויות של תאים טבעוניים, אירועים פתוחים לקהל הרחב, כנסים והרצאות; היא ערכה ראיונות חצי מובנים עם טבעונים דתיים; וניתחה טקסטים העוסקים בטבעונים דתיים, כגון פוסטים ותגובות בפייסבוק, עלוני הסברה וצילום של אוכל טבעוני. אחת ההצדקות לאכילת בשר מצד דתיים שאינם טבעוניים היא בראשית א, כו: "וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַׁשָּמַיִם וּבְ ? כל-חַיָה הָֽרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָֽרֶץ", המציג את עליונות האדם על בעלי החיים. חן מצאה שדתיים שאינם טבעונים מצדיקים את סדר היום הדתי, ואילו דתיים טבעוניים מנסים לשנות אותו. בקרב טבעונים דתיים צער בעלי חיים הוא הסיבה העיקרית לטבעונות, בין שהם נשענים על הציווי הדתי לא להתאכזר לבעלי חיים ובין שהם סוברים כי על בני האדם להשתמש בכוחם כדי להיטיב עם בעלי החיים.

לאחר הרצאה זו הוקרנו קטעים מתוך הסרט הדוקומנטרי "פרויקט נים", המספר על השימפנזה נים שנלקח מאמו מיד עם לידתו ונמסר לאימוץ למשפחה אנושית, כדי לבדוק אם הוא יכול לרכוש שפת סימנים אנושית. הסרט חושף את התלאות הרבות שפקדו את נים בעקבות מעבריו ממכון מחקר אחד לאחר, עד שנפטר לבסוף בגיל 26 מהתקף לב (למרות שתוחלת החיים הממוצעת של שימפנזים היא 45-40 שנה). לאחר הסרט התקיים דיון פתוח שעסק בנקודת המבט האנתרופוצנטרית של הסרט, שהתמקד ברגשות שהתעוררו בקרב האנשים שהשימפנזה נלקח מהם, ובשאלה אם מצבם של בעלי החיים השתפר מאז שנות השבעים.







 
חזרה למעלה לדף הבית שלח לחבר
למעלה דף הבית שלח לחבר גרסת הדפסה
animal@tauex.tau.ac.il רמת-אביב 69978 ת"א פקס 03-6406155 טלפון 03-6406671 "חיות וחברה" - היחידה לחקר יחסי גומלין בין אנשים לבעלי חיים
כל הזכויות שמורות ליחידת חיות וחברה - תשס"ח 2007 ארינט בע"מ - פתרונות אינטרנט מתקדמים